1והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן
2ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל
3ומפרי העץ הזה אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמתון
4ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון
5כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע
6ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכלו
7ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערמם הם ויתפרו עלי תאנה ויעשו להם חגרות
8וישמעו את קול יהוה אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא אדם ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן
9ויקרא יהוה אלהים אל האדם ויאמר לו איד
10ויאמר את קולך שמעתי בגן ואירא כי ערום אנכי ואחבא
11ויאמר מי הגיד לך כי ערום אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת
12ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואכל
13ויאמר יהוה אלהים לאשה מה זאת עשיתי ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל
14ויאמר יהוה אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך
15ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב
16ואל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והריונך בעצבון תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך
17ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך
18וקוץ ודרדר תצמח לך ואכלת את עשב השדה
19בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפרך תשוב
20ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל חי
21ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כיתנת עור וילבשם
22ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם
23וישלחהו יהוה אלהים מגן עדן לעבד את האדמה אשר לקח משם
24ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים